אני דחיינית, אני דחיין
תיאור עצמי שאני שומעת מהרבה לקוחות.
האמנם?
התווית של הדחיינות נכנסה לחיינו בעשור האחרון, תירוץ שלא לעשות משהו ולהצדיק את זה.
או שאולי בעצם אמונה שאנשים בונים לעצמם כשהם לא מצליחים לעשות דברים.
כמו שהפרעות קשב וריכוז, דיכאון ואבחנות אחרות לא היו קיימות במילון שלנו עד סוף המאה העשרים,
לא זיהינו אותם כמשהו שקורה לנו. ילד היה שובב, חסר סבלנות, אולי אפילו לא מתעניין.
רק בשנים האחרונות התחלנו לקרוא לו – היפר אקטיבי.
השאלה היא האם כל האבחנות האלה מקדמות את הילדים שלנו?
האם בעקבות האבחנה אנחנו מאפשרים להם חופש מוחלט או עוזרים להתגבר על הקושי?
גם דחיינות היא אבחנה שלכשעצמה לא מקדמת,
ההזדהות והקבלה עם האשמה – אני דחיין או דחיינית, משאירה אותנו באי עשייה.
עם תסכול גדול כשמתכננים לעשות דברים או כשלא מצליחים לעשות.
הנה הבשורה בשבילך:
אין דבר כזה דחיינות!
עכשיו אסביר,
יש חלוקה כפולה –
הפרויקט שיש לו תאריך יעד או העבודה השוטפת.
בפרויקט עם תאריך היעד:
רובנו מתחילים רגע לפני תאריך היעד.
משנסים מותניים וצוללים לעבודה עד השניה האחרונה להגשתה.
חלק מהאנשים גם מותחים את הקו עוד טיפה ומגישים שניה אחרי תאריך היעד.
פגשתי לא מעט אנשים שהסבירו לי:
"אם אני אתחיל מראש את העבודה, אני אבזבז עליה שעות ועדיין לא אגיע למושלם,
אז עדיף לי להתחיל ברגע האחרון, לעשות מאמץ מרוכז ולשחרר כי הגיע הזמן"
זה נכון גם לפרפקציוניסטים שמאמינים שאפשר תמיד יותר טוב.
גם אני מאמינה שאפשר יותר טוב, אבל אני מוכנה לשחרר, כאן ההבדל.
זה לא דחיינות – זה פשוט בחירה לעשות בלחץ.
זו אסטרטגיית פעולה שעובדת לרוב האנשים.
היא טבעית ויש לה תוצאות, כי מחכים לרגע האחרון כדי לעשות.
השוטף – הדברים שצריך לעשות כל הזמן
שלוש סיבות לדחות:
1. הפחד – כל פחד שהוא, חשש מדחייה או אי הצלחה.
אנשים לא מצטלמים לסרטונים כי הם חוששים איך יתקבלו.
הם לא עושים כי אולי זה לא יהיה מספיק טוב או אפילו יכשלו.
הפחד הזה הוא אחד הפחדים הראשוניים שלנו, והעבודה היא רגשית,
ללמוד להתמודד עם הפחדים ולעבור אותם מתוך עשיה.
לדעת שלא יכול לקרות כלום, הכי גרוע – לא נצליח, או אפילו נעשה כישלון מפואר.
אבל כבר אמרו לפני, עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה.
2. חוסר ידע לא יודעים מה ו/או איך לעשות.
הרבה פעמים יש מחסור בידע, ברור לנו שצריך לעשות משהו, או לפעמים גם לא ברור מה.
את רוב השאלות של מה לעשות או איך לעשות יש תשובות באינטרנט,
חיפוש בגוגל כשיודעים מה השאלה, תעלה לך אלפי תשובות לאיך עושים כל שאלה שתחליט לשאול.
אם סרטוני הדרכה ואם מאמרים. השאלה היא איך בוחרים מכל האפשרויות.
ושוב, כמו עם הפחד, לבחור את האחד שעוקבים אחריו ופשוט לנסות.
מעקב אחרי יועצים ומלווים שיווקים ועסקיים יתנו לכם את מסגרת העבודה.
לפעמים גם כדאי לקחת יעוץ או ליווי עסקי כאשר לא יודעים מה לעשות.
במקום לחפש ברשת לקבל הנחיה – אישית או קבוצתית.
הסוד הכי לא מדובר בשוק הפרטי – אף נוסחה, בדוקה או מומצאת לשיווק ומכירות
לא מבטיחה 100% הצלחה. מה שכן, לעשות, לנסות, לדייק – ויהיו תוצאות.
אבל בלי לעשות לא יהיו תוצאות בטוח.
בקיצור אם לא תדעו מה לעשות איך תעשו את זה? זה לא דחיינות זה פשוט חוסר ידע
3. ארגון – כאן המוקש הכי גדול בעיני, כי לא מספיק להתגבר על הפחד ולדעת מה לעשות.
כדי להגיע לעשות את הדברים צריך להתארגן.
אם היום שלכם הוא רצף של הסחות דעת וכניסה של דחופים ורצונות מבחוץ לעולם לא תגיעו לפרויקטים.
תמיד תהיו במרדף אחרי הזמן.
התעדוף, מלבד העובדה שהוא בעצמו לוקח את הזמן והאנרגיה ומעייף,
הוא גם גורם מספר 1 לדחיינות.
התעדוף מאפשר כל הזמן לשחק עם המשימות ולדחות בלי לבחון מה צריך לקרות כדי שהדברים יצאו לפועל.
אז מה הפתרון?
בדרך כלל הפתרון הוא משולב לשנות את המחשבה מהתארגנות סביב משימות
להתארגנות סביב מחלקות.
להתחיל לנטרל את הסחות הדעת ולבחור את גבולות הגזרה של העשייה.
לבחור את המלווה העסקי או האג'נדה השיווקית שמקדמים ופשוט לעבוד.
לדעת שאם לא נעשה לא יקרה כלום ולכן הפחד לא יכול להיות המניע.
והכי חשוב – לוותר על התוית של הדחינות ולהתחיל לבחון מה מפריע לנו לפעול.
איך מתחילים?
מורידים את המדריך "מה לא סיפרו לך על ניהול עסק עצמאי"
ואפשר גם לפנות אלי לקביעת פגישת יעוץ או תהליך התייעלות.